רק היא האמינה בו כולם פחדו ממנו,לפני בואו בתאריך הקבוע
היסטריה נוראית הייתה ,היו כאלה שהתכוננו לבואו והכינו אמצעי לחימה
לתקוף אותו,היו כאלה שהסתתרו מפניו ,היו כאלה שהתעלמו מקיומו
והיא חיכתה לו בהערצה ובאהבה היא חלמה על אהוב כמוהו
השמועות שהסתובבו שבכל שנה הוא חוזר לחפש את אהובתו
היה לו מבט אוהב ששידר עצבות,הוא לבש שחורים,וידו השמאלית הייתה מברזל
הוא הסתובב ליד העץ וחיכה לאהובתו ,ורק היא לא פחדה ממנו היא הביטה בו
וחיכתה עימו מרחוק ,חיכתה לראות מה יקרה והאם אהובתו תשוב
הוא הביט בה וחייך אליה ובמבטו הוא אמר ''תודה שאת מאמינה בי ולא פוחדת ''
היא נשאה תפילה לאלוקים וביקשה '' שהאיש השחור ואהובתו יתאחדו לעולמים''
עברו השעות והיא לא הגיעה ואט אט הוא החל ללכת ולהתרחק
אל תלך היא צעקה לו מרחוק,היא תבוא תחכה לה אל תלךךךךךךךךךךך ,אל תלך
אנבל??? ''תתעוררי אהובתי את חולמת יפתי '' ,ליטף רודריגו את אנבל וניסה להעירה בעדינות....
היא פקחה את עיניה היפות כשדמעות בעיניה...''שוב אותו חלום יפתי?? שוב האיש השחור??'' שאל רודריגו......
היא הסתכלה מסביבה וראתה את מיטתה היפה ,מיטה של נסיכה
הביטה לצד בפליאה איך הפעם רפי שתק ולא צעק ''האיש השחור..האיש השחור..''
אפילו רפי התוכי הבין שלפעמים יפה השתיקה...
רודריגו חיבק את אנבל וביקש שתרגע ''אל תזוזי אהובתי היום אני מביא לך ארוחת
בוקר למיטה'' הוא כיסה אותה בעדינות נשק למצחה ,ויצא לגינה .......
נכתב על ידי
מלי מזל, אישה בת 58 מאופקים, בתאריך 28/06/2010
(סיפור זה נצפה 5,025 פעמים)