אבא אני מתגעגעת....
אבא בשבוע שעבר הייתה לך אזכרה 7 שנים....
אני תוהה האם אתה שומר עלינו שם מלמעלה?
סתם בא לי לשתף את חבריי בסיפור הבא.....
גדלתי בירושלים ,הוריי התגרשו שהייתי בת שנתיים אני בת יחידה לאימי
עם אבי לא היה קשר,שמלאו לי 13 שנים נוצר קשר אך ללא הצלחה,המלחמות בין הוריי היו חזקות מריגשותיי ומאז אני גדלה לבדי עם אימי
את אבי בניתי בדמיוני וכזה הוא היה,אבא אוהב,מפנק ,מחבק ומלטף,אך את אותה לטיפה מעולם לא הרגשתי ועל כך כעסתי
הבטחתי לעצמי שלי תהיה משפחה חמה ואוהבת עם הרבה ילדים,אך זהו צחוק הגורל אותם אגדל גם אני לבדי...
והנה עברו 20 שנה וצלצול הטלפון הגורלי בחיי הגיע,מעבר לקו נשמעה הבשורה
``אבא שלך חולה מאוד יתכן שהוא עומד למות ,תעשי עם זה מה שאת חושבת`` אמרה אימי
ומיד נפלה ההחלטה המשמעותית בחיי אני נוסעת לאבא שלי...
זה היה ביום חורפי בשעה 7.00 בבוקר המונית הגיעה והנסיעה הכי ארוכה בחיי החלה
כשטיפות הגשם דפקו על חלון המונית ואני שקועה במחשבות איך תהיה הפגישה,כמו הגשם הנוטף נטפו דימעותיי
אם אני כועסת לא יודעת....
בדרכי אני מנסה לזכור כיצד ניראה אבי
ורואה בדמיוני אדם גבוה,בריא ויפה תואר עומד ומסתכל עמוק לתוך עיניי ובקול עבה שואל מי ביקש מימך לבוא???
ליבי מתכווץ מהמחשבה,אך לא אוותר את אבי אבקר..
אני מגיעה לבי`ח בשעה 9.40 עולה במעלית לקומה העשירית
אני פוסעת במהירות לכיוון המחלקה הקרדיולוגית ,בדרכי פוגשת באחות שמודיעה לאבי שהגעתי,ונותנת לי אישור להיכנס
אני פוסעת לאט לאט לעבר מיטתו לעיניי ניגלה אבי שהוא שוכב במיטה חולצתו פתוחה,והרבה צלקות מול עיניי אבי רזה,תשוש,עיניו שקועות בעצבותו,שיערו לבן גופו קפוא במיטתו כאילו היה משותק,אני מתיישבת לידו ומיד באותה שניה מרגישה שייכת למקום בו אני יושבת
ללא שום מילה מביטים אנו האחד בשניה,הדמעות זולגות מעיני אבי אני לא מדברת אך את עיניו מנגבת...
הדמעות שוטפות את עיניי והמחשבות מדברות בדממה
אבא אני סולחת,אני אוהבת,אני שייכת,אני לא אוותר על אותם רגעים ששינו את חיי
אבא תילחם,תחלים שנוכל להשלים את החסר.....
אבא תודה שנלחמת ונתת לי שנתיים להכיר אותך....
חבל שעזבת אותי כ''כ מהר מתגעגעת
נכתב על ידי
מלי מזל, אישה בת 58 מאופקים, בתאריך 31/05/2009
(סיפור זה נצפה 5,827 פעמים)
