נפגשים | שלושת בני המלך

שלושת בני המלך

לפני שנים רבות, היה היה בממלכה רחוקה, מלך גדול ורחמן.
כל הנתינים בממלכה מאד אהבו את מלכם וגם המלך החזיר להם אהבה.
למלך היו שלושה בנים. שלושתם היו חכמים ומוצלחים.
יום אחד, קרא המלך לבניו ואמר להם : "בני האהובים! רוצה אני למנות אותכם לשרים חשובים בממלכה. אבל יש במדינה שלנו חוק, שאוסר למנות לשר אדם שלא רכש ידע וניסיון מיוחדים , בדבר שיוכל להביא תועלת לממלכה. ולכן אני מציע שתצאו למסע , כדי שתוכלו לרכוש ידע ונסיון, וכך כשתגיעו בחזרה, אוכל למנות אותכם לשרים חשובים."
שלושת הבנים הסכימו עם דברי אביהם. והתחילו את ההכנות למסע.
הוחלט שהם יצאו להפלגה בספינתו של המלך. ואכן ביום המיועד, עלו שלושת הבנים על האוניה, נופפו לשלום לאביהם ויצאו לדרך רחוקה.
הם הפליגו ימים רבים, בים הגדול, עד שלפתע ראו מרחוק אי גדול. הם התקרבו אליו, וראו שכמעט על כל האי משתרע גן מופלא, שמוקף בחומה.
הם החליטו מיד לרדת לאי.
כשהם ירדו ליבשה, הם ראו שלגן יש שער אחד גדול ויפה. הם התקרבו לשער, ופגשו בשלושה שומרים.
השומרים ברכו את בני המלך לשלום.
השומר הראשון שהיה נראה החכם מכולם, אמר לבנים: "בני, אתם רוצים להיכנס לגן הנפלא?
תיכנסו בבקשה! רק תזכרו היטב איכלו רק מהפרות הטובים, והתרחקו מהפרות הרעילים!"
השומר השני שהיה נראה חולה ובעל יסורים, אמר להם: "הכנסו בני לגן, ותהנו ממנו, רק תזכרו שאסור להוציא ממנו שום דבר!"
והשומר השלישי שהיה נראה זקן מופלג, אמר: "אתם עכשיו עומדים להיכנס לגן, אך זיכרו היטב,
ברגע שיגיע שליח מאביכם המלך לקרוא לכם, לא תורשו להתמהמה בגן ולו דקה נוספת!
תהיו מוכרחים לעזוב מיד!"
שמעו הבנים את דברי השומרים המוזרים ונכנסו לגן מבעד לשער הפתוח לרווחה.
ברגע הראשון נעצרה נשימתם מרוב התפעלות. הגן היה מדהים ביופיו.

לאורך כל הגן זרם נהר עם מים זכים. הנהר יצר מפלי מים נפלאים. מינים רבים מספור של עצי פרי נפלאים צמחו בגן בסדר מופתי, כאשר לכל עץ יש מערכת השקיה מחוכמת, מחושבת בדיוק לפי צרכיו. על העצים גדלו פרות ממינים שונים ומגוונים. כל הפרות היו גדולים, יפים ועסיסיים. בני המלך מעולם עוד לא ראו פרות נפלאים כאלו.
הגן היה מלא בניחוחות של פרחים קסומים, שהיו מסודרים בערוגות, ומפוזרים לכל רוחב הגן.
היו בגן גם הרים עם מערות, וחיות ססגוניות גרו בהן, כשלכל חיה מזומן המזון המיוחד בשבילה, מהשפע הגדל בגן.
ציפורי שיר התעופפו בין עצי הגן ומלאו את האוויר בקול זמרתם המתוק.

הבנים התהלכו בגן כשיכורים, מגלים עוד ועוד מחמדותיו הגנוזים.
בהתחלה הלכו הבנים ביחד, אבל לאט לאט, נפרדו דרכיהם.
הבן הבכור, נהנה במיוחד מהפרות העסיסיים של הגן.
"בשום מקום לא יזדמן לי לטעום מפרות כאלו!" הוא חשב. והוא שקע באכילה ושתיה.
וכמה שהוא אכל, הוא לא שבע. הוא כל הזמן דאג, שהוא מפסיד טעמים אחרים נפלאים יותר .
הוא השמין מאד, אך המשיך לאסוף פרות ולאכול אותם בלי מידה.
האח השני לא התעניין כל כך בפרות, אבל משך אותו דבר אחר.
הוא גילה שבכל מיני מקומות מוסתרים בגן, מפוזרים יהלומים ואבני חן יקרים מאד.
כשהוא ראה אותם לראשונה, הוא לא יכל לעצור את התפעלותו.
"אני חייב לאסוף אותם כמה שיותר!" הוא אמר לעצמו.
והוא התחיל לאסוף. כשהתמלאו הכיסים בבגדו, הוא התחיל לחפש פתרונות אחרים איך יוכל להמשיך ולאסוף את אבני החן הנפלאים.
ואז עלה בליבו רעיון! הוא לקח את מעילו העליון קשר אותו וכך יצר לו שק ענק.
יום ולילה הוא עסק באיסוף יהלומים. הוא כמעט ולא אכל, היה לו חבל על כל רגע. כאשר נגמרו האבנים בעמק, הוא התחיל לתפס להרים. העבודה הייתה קשה ומיגעת.
הוא רזה, בגדיו נקרעו, והוא היה נראה יותר קבצן, מאשר בן מלך.
והאח השלישי, הצעיר מכולם, ראה את דרכם של אחיו, ומאד הצטער שהם לא השכילו להבין
כיצד להשתמש נכון בשפע שמציע הגן.

אותו העסיק, דבר שונה לחלוטין.
"גן כל כך נפלא, הרי לא נוצר לבד! יש מישהו שתכנן אותו בחכמה עצומה!
אם אני אלמוד את מבנה הגן ואת סודותיו של הבנאי הגאוני, אוכל להביא למלך ידע חשוב ומועיל מעין כמוהו!"
חשב הבן החכם.
והוא התחיל להתחכות אחר חכמתו של מתכנן הגן.
בינתיים הוא גם טעם מהפרות הטעימים ונח קצת בצל העצים. הוא היה שליו ושכלו היה בהיר.

וכך הוא הגיע יום אחד למערה גדולה שהיו בה ספרים רבים.

בספרים היו שירטוטים והסברים על מבנה הגן. הבן כל כך שמח! הנה הוא מצא את מה שחיפש!

הוא התישב בצל העצים והתחיל ללמוד מהספרים. זה היה כל כך מרתק, שהוא כמעט ולא שם לב איך שהזמן עובר. כשהוא התעייף, הוא ערך טיול בין עצי הגן והשתכשך במי הנהר הצלולים.
ואחר כך שב מיד ללימודו.
עברו הימים, ופתאום בני המלך שמעו צילצול של פעמון.
מיד הופיעו ליד כל אחד מהבנים שני שומרים והודיעו להם כי הגיע זמנם לעזוב את הגן.
האח הבכור התחיל לבכות בכי תמרורים: "כיצד אוכל לחיות בלי הפרות המיוחדים של הגן!
הלא חיי יהיו כלא חיים!".
הוא לא הסכים לקום וללכת והשומרים היו מוכרחים להרים אותו בכוח ולהוציא אותו מהגן.
הוא ישב מחוץ לשער, כשהוא בקושי מצליח להתרומם, עצוב ומדוכא. הוא הרגיש שכל הגוף כואב לו.
כנראה מרוב הלהיטות אחר הפרות, לא שם לב ואכל גם מהפרות הרעילים...
רופא הובהל אליו, והתחיל לטפל בו בתרופות וטיפולים שונים,
אבל מצבו לא הוטב והוא לא יכל לצאת לדרך חזרה אל אביו.
האח השני, אף הוא היה מבוהל מהקריאה לצאת מהגן, הן הוא לא הספיק עדיין לאסוף את הרוב!
וכך עמוס בשקיו הכבדים, הוא פנה לכיוון השער. אך השומרים לא הניחו לו לעבור.
הם תפסו אותו, לקחו ממנו את כל השקים ועוד נתנו לו מכות על כך שהעז לנסות ולהפר את חוקי הגן.
וכך חבול, רזה ומאוכזב הוא פנה בדרך חזרה לארמון.
והבן השלישי, שמח לבואם של השומרים, הוא חיכה מאד לפגישה עם אביו.
הוא כל כך רצה לספר לו את כל הידע הנפלא שרכש בינתיים. בצעדים זריזים הוא יצא מן השער,
ופנה לכיוון האניה שלקחה את שני האחים חזרה לממלכתם.
קודם הגיע לשער הארמון הבן השני.
נתיני המלך שכבר שמעו על בואם העתידי של הנסיכים, התאספו ליד השער וחיכו לבואם.
והנה הם רואים קבצן לבוש קרעים מתקרב לשער ועומד להכנס בתוכו, הם התנפלו עליו וגרשוהו משם.
"מה אתה עושה פה?" הם שאלוהו בזעם, "אתה מפריע לבני המלך לעבור!"
"אבל אני בן המלך!" אמר הנסיך הנכלם.
אבל אף אחד לא האמין לו, והנתינים לא נתנו לו להתקרב לארמון.
ואז הגיע הבן הצעיר. כולם מיד הכירו בו את בן המלך האציל, וקבלו אותו בתרועות שמחה.
משרתי המלך הובילו אותו אל המלך.
"שלום, אבי!" אמר הבן בשמחה, "הבאתי לך ידיעות חשובות ביותר!"
והמלך עם בנו שקעו בשיחה עמוקה, כשהמלך שמח לראות את בנו החכם שהחכים עוד.
בסוף השיחה, נשק המלך לבנו, ואמר: "עתה ממנה אני אותך לשר חשוב בממלכה!"

נכתב על ידי דורית, אישה בת 54 מפתח תקווה, בתאריך 09/12/2014
(סיפור זה נצפה 4,004 פעמים)

לסיפור זה נכתבו 2 תגובות [ להוספת תגובה ]

המסר האכזרי של הסיפור הזה

19/12/2014