לפני הרבה שנים גרה משפחה קטנה במקום
שיש בו שלג, ולהם לא היה ילדים.הזוג מאוד רצו
ילדים רק היה בעיה הבחורה לא יכלה להביא ילדים,
היו מאוד עצובים,
הזוג החליטו סתם לצאת ולחליק בשלג,
אבל שמואל קצת פחד לגלוש בשלג היה מאוד קר,
ודליה אמרה לא למה לפחד בוא ניצא לגלוש ויהיה כייף
טוב השניים יצאו לגלוש ופתאום שמעו קול של בכי,
התקרבו יותר ופתאום ראו ילדה קטנה בוכה.
ושאלו למה את בוכה ילדה ,הוריי מתו ונישארתי לבד יתומה,
ואני עצובה מאוד כי אני נשארתי לבד בלי אף אחד,
טוב שמואל אמר לדליה בואי ניקח את הילדה הקטנה לבית
ונחשוב מה לעשות איתה,
ונתנו לילדה רות לישון ואמרו לה בטח את עייפה תנוחי
קצת, ואז דליה אמרה לשמואל היא מאוד רוצה את רות
אבל קצת חשש שמואל ואמר ביליבו כיצד יקח את רות
לביתי, מצד אחד אני מאוד כואב לי לשאיר אותה לבד
טוב עבר כמה ימים רות בוכה ונזכרת בהוריה
ודליה איננה יודעת מה לעשות,
ואמרה לשמואל תיצא עם רות לגלוש בשלג שכך לא יהיה לה
עצוב ולא תחשוב שום דבר
קצת פחד שמואל מהגלישה ואז החליט לצאת עם רות
ורות לימדה את שמואל לגלוש בשלג
וקצת חייכה אליו בחיוך שמח ואמר לה את יפה גולשת בשלג
ואני מאוד פחדן ורות צחקה ואמרה לו שאתה אינך
פחדן אלא גיבור..
צחק בקול שמואל טוב חזרו לבית היה שעה מאוחרת
ודליה הייתה דואגת נורא ושאלה
מה קרה אתם מאחרים ואז רות סיפרה לדליה היה
כייף בגלישה
ודליה חייכה בחיוך שמח.
טוב רות מחכה לחלטה של הזוג שידע לארח
אותה ביתם הקטן פתאום שמואל אומר בקול ובכן
החלטה היא שכן רון תישאר להיות איתו ותיהיה ביתנו
הקטנה שלנו,
והמשפחה חייה באושר ועושר עד היום הזה...
נכתב על ידי
דורית, אישה בת 54 מפתח תקווה, בתאריך 28/07/2009
(סיפור זה נצפה 3,857 פעמים)