אל החוף ירדתי להסיר טומאתי- אך בעיקר רציתי לחזות בבבואתי..
הסתכלתי שעות אל מעמקי הים - אך נשארתי פעור פה -המום ונכלם:
הדמות שמולי -עיניה טרוטות...את גופה הערום לא הצליחה לכסות..
היא נעלמה לבסוף והשאירה צעיף - שריחו לעולם לא מפסיק להדיף :
את ריח נשמתה הגנוזה מאנשים - את עולמה העשיר שמרפא גם חלשים..
רציתי לברוח לנהרות אחרים-לנסות מזלי בעולמות חדשים..
אך ההשתקפות לא הצליחה לעורר בי ענין - ואפילו לא חיוך קטנטן..
התגעגעתי למקור המים ,הנהר האמיתי- זה שמשקף בדיוק את דמותי..
זה שמרגיע אותי בשיא החשכה - ומרפה את גופי בתקופה הכי קשה.
מרוב צער קפצתי אל המים הזידונים-שם נחתתי בקרקע בעולמות התחתונים...
ולפתע פתאום הדמות נתגלתה - היא חייכה מרוב אושר ולא הסתירה דמותה..
ואז הצלחנו לראות יחדיו - את הדמות המשתקפת של הנהר ומה שמעליו:
ראינו את עצמינו דבוקים כאחד,מסתכלים אל הנהר ומה שמתחתיו...
נכתב על ידי
מעין דויד, גבר בן 48 מבת ים, בתאריך 31/07/2017
(סיפור זה נצפה 5,456 פעמים)