את שותה כדי לשכוח
את שותה כדי לברוח
אחר כך את מבינה
שהשתיה לך כלל לא עזרה
וכך את נופלת לתהום האישי
ושוב את צוללת לכאב הנפשי,
עוברים הימים, חולפים החודשים
ואת נשארת עם אותם רחמים עצמיים
מתי תביני שהגעת לתחתית התהום
מתי תביני שמפה את צריכה לקום ולצעוד,
לאסוף את עצמך ואת כאבך
ולהתחיל לעלות במדרון של חייך
להשלים עם עוצמת הכאב
ולקבל את מר גורלך....
הרי מפה את יכולה
רק לעלות מעלה מעלה
לחיים יפים ומאושרים
לחיים מחוייכים ובריאים,
מתי תביני ואת עדיין שותה
שותה כדי לשכוח
שותה כדי לברוח
עדיין שותה....
נכתב על ידי
סמדר, אישה בת 53 מכפר יונה, בתאריך 04/12/2011
(סיפור זה נצפה 3,440 פעמים)
