חברים יקרים שלי...
אני יודעת כמה קשים לכם הימים האלה
הימים שלפני יום הזיכרון
אני רואה על הפנים שלכם את הסבל
כל אחד מכם שותק.. מתכנס בתוך עצמו
מנסה להדחיק את המראות..
מנסה להלחם עם הזיכרונות..
אתם ששרדתם אין סוף מלחמות
מתמודדים עכשיו עם הרצון לחיות
שמעתי ממכם סיפורי גבורות
שיתפתם אותי ברגשות ובתחושות
אני לצידכם לנגב את הדמעות
לחבק ולחזק בכל יום..
היום אני שותקת למולכם
ואומרת לכם תודה...
כי כל זה בזכותכם......
לכל אלה באשר הם... ששרדו...
ולכל אלה שהקריבו את חייהם...
אנחנו פה ... מניפים את הדגל... בשבילכם...
נכתב על ידי
דודו, אישה בת 57 מרעננה, בתאריך 22/04/2012
(סיפור זה נצפה 2,341 פעמים)