ראית אותי פוסעת על השביל
שמלת פרחים, נעלי עקב
שלחת מבט חטוף
חיכית שאתקרב
עמדת מאחורי דוכן הכובעים
שאלת לשלומי ואם אני נהנית
החמאתי לך על האוסף המעניין
חייכת חיוך מבוייש, קרצת בחן
הצגת את עצמיך בפניי
עורך דין בן 30, הדוכן של חבר
את בת 40, ניסית לנחש
אמרתי תודה, אבל יותר.....
דיברנו קצת, צחקנו הרבה
איחלתי לך בהצלחה והמשכתי לדרכי
אבל אתה לא יכולת להתאפק
רשמת על פתק את המספר
ואמרת "אשמח אם תתקשרי"
שבוע חלף
יושבת עם חברות בבית קפה בעיר
אתה בא מולי
לבוש בחליפה ועניבה, מראה רציני
שם את ידך על כתפי ואומר...
חיכיתי שתתקשרי
ואני ספק נדהמת, ספק מובכת
שולחת לך חיוך תמים
ואומרת לך ... מבטיחה הערב
ומיד שאתה הולך
אני מחטטת בתיק
אלוהים יודע איפה שמתי את הפתק עם המספר
מביטה על דמותך שמתרחקת
ושואלת את עצמי....
האם זהו גורל?
נכתב על ידי
דודו, אישה בת 57 מרעננה, בתאריך 18/06/2012
(סיפור זה נצפה 2,528 פעמים)
