הנה היא מגרת חיי
המשתקפת מול פני
מלאה היא מכתבי אהבה
מתקופה שמזמן לה חלפה
אהבה שכה פרחה
ולשנאה הפכה
כל השנים שותקת מחרישה
למען שלמות המשפחה
מבפנים אני נקרעת
רוצה בחרותי לגעת
עם מסיכה מחויכת
תמיד אני הולכת
עלי היא מכבידה
בחיי שלי כה אבודה
חוק הוא בעולם
ידוע לכל אדם.
חוק כלים שלובים
גובה המים משווים.
כך כשמגירה אחת נסגרת
נפתחת אחת אחרת.
כשנסגרת זו מלאה שנאה
נפתחת אחרת מלאה אהבה.
מה נפלאה זו המגרה
כולה מלאה שירה.
לעומתה כל השירים מחווירים
אפילו שירת העשבים.
כי שירת האהבה אין דומה לה
מי יתן ולי אותה תתננה.
