פעם אחת היה אי בודד שבו התגוררו כל הרגשות :" השמחה הגאווה העצב הרגש הידע האהבה וכמובן כל השאר .
יום אחד הגיע ידיע לרגשות שהאי עומד לשקוע .כולם תיקנו את הסירות שלהם ועזבו את האי .האהבה הייתה היחידה שנשארה בכוחה ובאמינותה רצתה להיות עד הרגע האחרון האפשרי .וכשהאי כבר כמעט שקע לגמרי החליטה האהבה לבקש עזרה .העושר עבר ליד האהבה בסירתו הגדולה והעשירה והאהבה שאלה עושר עושר האם תוכל לקחת אותי אתך ?ענה האושר לא אינני יכול יש לי מלא כסף וזהב רב בסירה אין לי מקום כאן בשבילך .
החליטה האהבה לבקש מהגאווה שגם עברה עם ספינה יפייפיה כהרגלה גאווה גאווה עזרי לי בבקשה ביקשה מימנה האהבה אינני יכולה לעזור ענתה הגאווה לאהבה כולך רטובה וזה עלול להזיק ליופייה של הספינה והמשיכה לדרכה .
בצרתה פנתה האהבה לעצב וביקשה מימנו עזרה .עצב עצב התרשה לי ללכת ביחד איתך? הו..... אהבה אני כל כך עצוב שעליי להיות לבדי מצטער לא יכול .
האושר חלף גם הוא חלף על פני האהבה אך הוא היה כל כך מאושר עד שאפילו לא שמע את האהבה קוראת לו לבקשת עזרה .
לפתע נשמע קול עדין בואי אהבה אני אקח אותך איתי בכייף ובשמחה .היה זה ישיש האהבה הרגישה כל כך מבורכת ומאושרת עד שהיא שכחה אפילו לשאול את הישיש לשמו .
וכשהגיעו ליבשה ולחוף מבטחים הודתה לו והישיש הלך בצניעותו לדרכו .האהבה הבינה עד כמה גדול חובה לאותו ישיש פנתה ושאלה את הידע .מי הוא זה אותו הישיש שעזר לי???? היה זה הזמן ענה הידע . זמן???? שאלה האהבה אך מדוע הזמן עזר לי ??? הידע חייך ובחכמתו העמוקה ענה
שבגלל שרק הזמן מסוגל להבין עד כמה נפלאה היא האהבה .
{תנו לזמן להוכיח את האהבה }
נכתב על ידי
דניאל, גבר בן 60 מראשון לציון, בתאריך 08/12/2014
(סיפור זה נצפה 5,187 פעמים)
