ולפעמים  כשאני  כך לבדי אני  מתבודד מול  הים  וקשוב  לרגשות.......................
ולמתרי  ליבי המחזירים  אותי  לשנים  הקודמות לאהבות  לתשוקות  לרגשות  ולקולות בהם הייתה שרית אישתי  זל" אהובתי בחיים .אני זוכר  את  המבט הלבבי  הרגשי  והתשוקתי  את צבע העניים  הכחולות  הזוהרות המביעות במבטן  את כל הרגשות .
את  החייוך וגם את הדמעות של  לא  מעט  רגשות וחוויות  אישייות .אני זוכר את הטייולים  הבילויים  המשותפים ואיך גידלנו לתפארת יחד ובכייף גדול את  הילדים ושכולנו מלאים  בגעגועים .
וכעט סימפוניית הלב מנגנת  את  אותם  הרגשות והלחנים של דמעות רגשות געגועים וזיכרונות  שכמובן רק טובים .
ותודה לאל שיש לנו את  הילדים שגם  בשמם רגשות אלו מתפרצים וניכתבים .ובכלל תודה גדולה על הכל וכמו תמיד שמחמידי פעם אותך לחלום ושוב ליהנות מכל אותם החוויות
ולבקשתך האחרונה ולמען הילדים האהובים כמובן אני ממשיך את מסלול חיי הרגיל ואף יותר מכך חייכן  בשלן  רגיש קשוב ומשתדל לעזור לכולם הכל  באהבה ובכייף  גדול .
זו הייתה סימפונייה שיצאה מעומק הלב מול ים גלי וקוצף המביע גם הוא בדרכו  את  ריגשותיו .
מוקדש באהבה  ל............................

נכתב על ידי דניאל, גבר בן 60 מראשון לציון, בתאריך 29/12/2014
(סיפור זה נצפה 4,537 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]