הצבעים שבעולם החלו לריב פעם.
כל אחד מהם טען שהוא הטוב ביותר, החשוב ביותר,המועיל ביותר, המועדף מכולם.
הירוק אמר: "ברור שאני החשוב ביותר. אני הוא סמל החיים והתקווה. נבחרתי לצבעם של צמחים, עצים ועלים. בלעדי, כל החיות היו מתות. הביטו בטבע ותראו שאני שולט שם."
הכחול שיסע את דבריו: "אתה חושב רק על האדמה, אולם קח בחשבון את השמיים ואת הים.המים הם אשר מהווים את בסיס החיים וממעמקי הים מגיעים הם אל העננים. השמיים נותנים מרחב, שלווה ורוגע. בלעדי השלווה שלי, אף אחד מכם לא היה בעל ערך."
הצהוב גיחך: "כולכם כל-כך רציניים. אני מביא צחוק, שמחה וחמימות אל העולם. השמש צהובה, הירח צהוב, הכוכבים צהובים. כל פעם שאתם מביטים על חמנייה, כל העולם מתחיל לחייך.בלעדי לא הייתה הנאה."
הכתום היה הבא בתור לנשוף בחצוצרה: "אני הוא צבע הבריאות והכוח. ייתכן שאני נדיר, אולם אני יקר-ערך כיוון שאני משרת את צורכי החיים האנושיים. אני נושא את הויטמין החשוב ביותר. חישבו על גזרים, דלעת, תפוזים, מנגו ופפאיה. אינני זמין תמיד, אולם כאשר אני חש את השמים בעת הזריחה או השקיעה ~ יופיי כה עוצר נשימה, שאף אחד לא מקדיש מחשבה נוספת אל אף אחד מכם."
האדום לא יכול היה עוד לעמוד בכך, הוא צעק: "אני המולך על כולכם. אני דם ~ דם החיים! אני מביא אש אל תוך הדם. אני נכון להילחם למען מטרה. אני הוא צבע הסכנה והגבורה, בלעדי, האדמה הייתה שוממה כמו הירח. אני צבע התשוקה והאהבה, צבע הורד האדום, פרח החלבלוב והפרג."
הסגול התרומם למלוא גובהו: הוא היה מאוד גבוה ודיבר בהדר רב: "אני הוא צבע המלכות והעוצמה. מלכים, מנהיגים והגמונים, תמיד בחרו בי, כיוון שאני סמל הסמכות והחכמה. אנשים אינם מציבים בפני שאלות! הם מקשיבים ומצייתים."
ולבסוף דיבר האינדיגו, בשקט רב יותר מכל האחרים, אך בדיוק באותה נחישות:
"חישבו עלי. אני צבע הדממה, אתם בקושי מבחינים בי, אולם בלעדי כולכם הופכים שטחיים.אני מייצג מחשבה והשתקפות, דמדומים ומים עמוקים. אתם זקוקים לי לשם איזון וניגוד, לשם תפילה ושלווה פנימית."
כך התרברבו להם הצבעים, כל אחד מהם משוכנע בעליונותו. הריב שלהם הפך קולני יותר ויותר.לפתע, היה הבזק מדהים של אור בוהק. רעם התגלגל בשאון וגשם החל לרדת בעוצמה.
הצבעים השתופפו מטה בפחד, כשהם נצמדים קרוב זה לזה כדי להתנחם.
במהלך הסערה, החל הגשם לדבר:
"אתם צבעים טיפשים, נלחמים ביניכם ובין עצמכם, כל אחד מכם מנסה לשלוט בשאר.
האם אינכם יודעים שכל אחד מכם נוצר למען תכלית מיוחדת, ייחודית ושונה? אחזו ידיים יחד ובואו אלי."
בעשותם כפי שנצטוו, התאחדו הצבעים ואחזו ידיים.
והגשם המשיך:
"מעתה ואילך, כאשר גשם יורד, כל אחד מכם יתפרש לרוחב השמיים בקשת גדולה, כתזכורת לכך שכולכם יכולים לחיות בשלום זה עם זה.הקשת בענן היא סמל התקווה למחר."וכך, כל פעם כאשר גשם רציני שוטף את העולם, וקשת בענן מופיעה בשמיים,
הבה נזכור להוקיר זה את זה...
(סיפור זה נצפה 7,086 פעמים)
