כבר כמעט נרפאו הפצעים ממך
וכבר לא מרגש אותי ברק במבטך
נשארת זיכרון רחוק וכואב
שיותר לא עושה לי מטען על הלב
אני כבר לא בוכה מהשם שלך
העיניים היפות
העיניים הזוהרות..
יותר לא יזהרו..
הפה העדין
שאותך נשק
יותר לא ירגיש בשפתות אחרים..
רק לך מחכה
שתשוב....
. לעולם לא תשוב
וזה כבר לא חשוב
והגוף
הגוף שבוער למגע ידיך
אך העננים הורודים כבר חזרו ללבנים
כמו חלום שמתנפץ בפנים.
האם פעם בכית בזריחה?
האם ידעת מזו אהבה?
מוקדש לך בדמעות של זריחה
(סיפור זה נצפה 1,631 פעמים)
