הבכי הוא סוג של פריקה...הוא עוזר לי להבין שאני
לא מתקפלת
לא מתביישת
לא שוברת את הכלים.
הוא מצהיר:"זו אני,זה מה שאני מרגישה.
זה הוא,הלב,זה מה שהוא מרגיש."
לבכות,זה להקשיב ללב,להקשיב לעצמי
להבין את אות החיים שהם משדרים ביחד לי.
נכון,הוא כואב
אבל הוא מרגיש עדיין חי ופועם.
כשאני באמת חזקה,
אני בוכה.
כי אז זה מוכיח שיש לי כח להתמודד מול המציאות ולהסתכל עליה.
גם אם זה עד כדי דמעות
הדמעות הן ההווה המחבר בין קושי העבר והתקווה לעתיד
כי תמיד אחריהן מוקל לי.
הדמעות מרוקנות את הלב,מנקות אותו
כדי שיוכל להמשיך ולהכיל את העתיד.
(סיפור זה נצפה 1,320 פעמים)
