אהובי צח, ואדם דגול מרבבה
ראשו כתם פז.
קצוותיו תלתלים שחורות, כעורב
עיניו יונים, כחולות כמו השמיים.
לחייו כערוגות הבושם
שפתותיו שושנים, נוטפי מור.
ידיו גלילי זהב
מלטף בחום ואהבה
שוקיו כעמודי שיש
מיוסדים על אדני פז.
מראהו כלבנון, בחור כארזים
חיכו ממתק, וכולו מחמדים.
זהו אהובי, בנות ירושלים
עלזו ושימחו בשמחתי.
(סיפור זה נצפה 1,493 פעמים)