כָּל עוֹד הָרוּחַ
כָּל עוֹד הָרוּחַ בֶּהָרִים
מַסְרֵק לְאֶלֶף יְעָרוֹת.
כָּל עוֹד מַשַּׁק הַנְּשָׁרִים
חוֹלֵף כְּהֵד בַּנְּקָרוֹת.
כָּל עוֹד עַל מַדָּפִים צָרִים
עוֹלֶה הַשְּׁבִיל חֲסַר פְּשָׁרוֹת
וּמוּל הַתְּהוֹמוֹת קוֹצְרִים
הָעֲנָנִים שְׂדֵה צַמָּרוֹת.
כָּל עוֹד הַמְּצוּקִים עִוְּרִים
לִמְצוּקוֹת אָדָם טְמִירוֹת,
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים
כְּאֶל פִּסְגַּת הַמּוֹתָרוֹת.
נכתב על ידי
trubadur, גבר בן 67 מחולון, בתאריך 07/01/2015
(סיפור זה נצפה 7,868 פעמים)
