היִא רַצְתָּה אֲהַבָה,
בְּלִי סוֹף אֲהַבָה.
רַצְתָּה שֵׁיֹאהַב,
בְּלִי סוֹף שֶׁיֹאהַב.
וְּכּכֹל שֶׁרַצְתָּה,
כַּךְ אָהַב פַּחוֹת.
הַאֲוִויר הִתְאַדֶּה וְנִידַּף.
הַאֲהַּבָה נוֹתְרָה לְקַווֹת,
אַךְ יוֹתֶּר לֹא יָדַּע,
אוֹתַּה לְרַצוֹת.
הִיא רַצְתָּה אֲהַבָה,
בְּלִי סוֹף רַצְתָּה,
וּכְשׁהָלַךְ מִימֵנָּה,
נְטוּל כּוֹח וְרֶגֶּשׁ,
הֵבִינָה- אֲהַבָה,
לא נִיתַּן לִדְרוֹשׁ.
הִיא רַצְתָה אוֹתוֹ,
אַךְ נוֹתְּרָה בִּלְעַדָיו.
עַכְשַׁיו היא לוֹמֶדֶּת,
לְאֶהוֹב אֶת עַצְמָּה.
נכתב על ידי
יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 18/12/2015
(סיפור זה נצפה 4,444 פעמים)
