אם היית שואל אותי,
מי אני?,
אם היית מקשיב לי,
ולעברי,
לי ולחיי,
אילו ראית אותי
מלחכת אפר קמילות,
נאבקת בלאות כישלוני.
אילו קמת ממקומך,
ותמכת ברפיוני,
הרמת אותי מאשפתות,
וסלחת ללאותי,
אילו חבקת כתפי,
שאחוש כוח מגן,
לרומם את נפשי.
הייתי מרימה אותך
לפסגת עולמי,
משיבה דרכך רוחי,
מתאווה לנוכחותך
הייחודית.
אך אתה ידעת,
רק את עצמך.
שמעת, ולא הִכַלְתַּ,
נותרת לי זר,
ואני רוקנתי עצמי
ממך.
שָׂרַדְתָּ בי כזיכרון
חסר ערך.
נכתב על ידי
יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 19/12/2015
(סיפור זה נצפה 4,471 פעמים)
