חורפים ארוכים הלכתי מעצמי ינואר 2009
חורפים ארוכים הלכתי מעצמי
מתאיינת דמדומים
צופה מהצד
משקיעה כל-כולי
בלהחזיק מעמד
לעמוד במקום
ולמות...
כמו עננה שרבצה על מוחי
מאות בשנים
מתפוגגת קרעים קרעים
שדות ירוקים מבצבצים
מבין העננים
משוטטת בתוך ארצי
בפליאה בפתיעה בפשטות מרובה
מגלה נתיבים ישנים/חדשים
נמנמו תחת הקורים
קוראים לי הביתה.
אני באה..
וקריאה עמוקה
מן הרחם עולה
חיברי אלי באהבה
תני לי לצאת...
עיזבי המצבה..
..ובואי אלי
יפה, יצירתית,
יצרית
וחיה!
אליאור ©
נכתב על ידי
אליאור, אישה בת 70 מקרית אונו, בתאריך 02/04/2009
(סיפור זה נצפה 2,167 פעמים)