כשאת מנסה "להוציא אותו מליבך"
במה למעשה את מתעסקת?
*בו.
*בנסיון ההוצאה - שלו.
*במה שאין לך - איתו/הוא.
זה להבין:
כל דבר עליו שמים פוקוס - גדל בחיינו!!!וכעת יישום ההבנה:
את מקבעת ומגדילה את נוכחותו בחייך, ככל שאת עוסקת בו.
*בין אם העיסוק הוא בזכרונות,
*או בחוסר
*או בהתאמצות לשכוח.
האם ניסית פעם להירדם ע"י כיווץ חזק חזק של העיניים,
ומחשבה נחושה ואינטנסיבית: "אני חייבת להירדם"?
נכון רעיון מצחיק? מי יכול להירדם ככה?
אך כך את פועלת במציאות הזו שלך.
נעה בין צלילה לזכרונות, ל"למה..." וכו'
לבין נסיונות לשכוח/להוציא אותו מחייך,כלומר "מתאמצת" לשחרר.
.
המוכנות לשינוי והכנסת החדש,
כרוכה במוכנות לוותר על החלום שהתרסק לך....
יש כאן מוות. יש כאן "גופה". ראוי לקבור ו"לשבת שבעה".
אלא שאת מתייחסת לעניין כמו לנעדר... ויש בך תקווה נצחית,
שישוב וידפוק יום אחד על דלת ביתך.
ראוי שתכירי בעובדה,שמדובר במציאות,(שאותה את מכחישה).
זה אומנם נגמר...
או, ראוי שתסכימי לסיים זאת.
או-אז, ורק אז, מגיע שלב האבל (להבדיל מצער מהול האשליה..).
ומה עושים?
ראשית, מסכימים לחיות!!
ואז מתרגלים, עם הרבה משמעת עצמית - הפניית המחשבות לתכנים ראויים.
למחשבות וחלומות שקשורים בהתפתחות האישית שלך! שאמורים למלא ולחזק אותך!
ממקום זה, יחד עם תירגולים רלוונטיים לגבי מיגנוט זוגיות, תתקדמי לכיוון מימוש רצונותייך.
לעיתים ראוי ושווה לקחת סיוע לתקופת-מה (שיחות, שיטות אלטרנטיביות שונות..וכו'.)
גם אביך, וגם האיש, נעלמו מחייך. זה לא פשוט...
כולנו זקוקים לפעמים לסיוע מקצועי,כדי לעזור לעצמינו.
עשי למען עצמך!
את ראויה לכך!
מוגש לך באהבה, מכל הלב,
אליאור.
