כשאני יושב בדד בחדרי.
מעלעל בזכרוני.
חוזרות תמונות מילדותי.
חוזר במחשבותי אל המרחבים הפתוחים.
אל שדות האירוסים. כלניות וסביונים.
רואה אותנו ילדים תמימים ומאושרים.
ללא כל עול ומחשבה מה טומנים לנו הימים.
משחקים בשוטרים וגנבים.
וגם בשבע אבנים.
דחינו את השיעורים
ותרצנו סיפורים.
איך כולנו הבנים נדלקנו על חנה הקטנה.
שצמחו לה לפני כל בנות השכונה.
בזכרונותיי אני רואה את בית הקולנוע היחיד,
שהקרין סרטים נון סטופ.בכרטיס אחד.
איך הברזנו משיעורי היסטוריה,
כדי לראות את ויקטוריה,
ששיחקה בסרט ארוטי.
ישבנו ביציע ותמיד בקטע החשוב ,
המקרן נתקע.אוי איזו אכזבה.
עם רדת הערב נשמעו הקריאות.
דני..יעקב.יצחק.יוסף.
בואו הביתה כבר מאוחר.
טוב חברים ניפגש כאן מחר
ואז אנחנו רואים את חיים
עם דינה מלכת השכונה,
מתמזמזים בין העצים.
וכולנו מסתתרים ומציצים.
גם חנה הקטנה הצטרפה
ומבטינו הופנו מיד לציציה
איך בוקר אחד שמענו רעש עצום.
וראינו את השופלים הורסים את השכונה.
מגלחים את הבתים כדי לבנות בניינים.
למרות שהיינו עדיין ילדים ניסינו
לבלום את האסון בגופנו.
אך ללא הועיל .
עברו מאז עשרות שנים.
מיוסף כבר לא שומעים.
חיים נפל לסמים
דני עקר לעיר אחרת.
יצחק נהרג במלחמה.
יוסף. מצא בחנה נחמה.
כשאני כך לבדי
אני חוזר אל ילדותי
אל חיים יצחק יעקב וחנה
אל דני יוסף ודינה
מתעטף בזכרונות הישנים
שנעלמו עם השנים..
..........................סטנלי.........................
נכתב על ידי
סטנלי, גבר בן 67 מתל אביב, בתאריך 10/09/2010
(סיפור זה נצפה 6,940 פעמים)
