נפגשים | שלושים שנה אחרי....אהבה ראשונה.

שלושים שנה אחרי....אהבה ראשונה.

לפני כשש שנים מיד לאחר גרושי.
נגלה לעיני עולם חדש,עולם שלא הכרתי.
לא ידעתי על קיומו,וחשוב יותר לא ידעתי איך מתנהלים בעולם זה.
עולם הגרושים/ות פנויים/ות.
ייתכן והייתי תמים, חשבתי שלאחר תקופת צינון לא ארוכה אמצא אהבה חדשה,
ואוכל לייצור זוגיות ופתיחת פרק ב'.
לא כך התנהלו פני הדברים.
ידידה ותיקה הציעה לי לפתוח כרטיס באחד מאתרי ההכרוייות,
וכך עשיתי. ושוב בבטחון מלא החלטתי שהנה עכשיו אני על הגל.
מבחר עצום של נשים המחפשות קשר רציני וכמיהה לזוגיות.
ותוך תקופה קצרה אנהל חיי זוגיות ואפרוש מן האתר.
לא כך התנהלו פני הדברים.גם הפעם. המציאות טפחה בפניי,
והתברר שהמלאכה לא קלה ולא פשוטה.
מצאתי עצמי נשאב אל עולם שהמציאות בו קשה.
לא נדרש ממני זמן רב ללמוד להסתדר בעולם זה.
פשוט נשאבתי אליו, מצאתי עצמי יוצא לדייטים, מכיר נשים,
ופה ושם קשר קצר. או ארוך.אך לא לפרק ב'
תמיד נחשבתי לתלמיד טוב,אך באף בית ספר שלמדתי לא לימדו כיצד
לנהל חיים.
את חיי נישואיי נילהתי כרוב הזוגות. חיים שיגרתיים,
עבודה, בית, ילדים. משפחה וחברים.
אחת למספר חודשים נופש קצר.בארץ,
נסיעה לחו"ל . וחוזר חלילה.
לא הייתי בליין. ולא הצצתי לחצר השכנים.
רק את בת זוגי ידעתי ולא חיפשתי הרפתקאות וגירויים מחוץ למסגרת.
אך תמיד בתוך תוכי במחשבותיי, ביקרה נערה שהכרתי לפני נישואיי.
נערה שהייתה אהבתי הראשונה,ותמיד רציתי לדעת מה עלה בגורלה.

והנה.......................
באחד הימים תוך כדי ביקור באתר. שבה את עיניי כרטיס ללא תמונה.
אך מה שקראתי בכרטיס סיקרן אותי .
פניתי לאותה אשה ונעניתי בחיוב החלפנו מספרי פון ושוחחנו.
ניהלנו שיחות בבוקר,בערב, ובשעות הלילה.
התברר ששנינו גדלנו באותה עיר.אך היא נאלצה לעבור לעיר אחרת
בעקבות נישואיה.
לאחר מספר חודשים.הבנו שאנחנו כשירים להפגש וכך היה.
נסעתי לעיר מגוריה, חייגתי אליה וקבענו להפגש באחד מבתי הקפה בעיר.
כאשר הגעתי היא כבר המתינה בחוץ.
נעמדתי מולה ומה רואות עיניי???
את הנערה ממחשבותיי.נאלמתי דום.
היא לא השתנתה.נותרה יפה כבעבר, אותו מבנה גוף, אותם פנים מחייכות,
ועיניים בורקות, אם כי אותות הזמן ניכרו בפניה.כמו בכולנו.

בראותי אותה נאלמתי דום.ליבי דילג על פעימה.
היא זיהתה אותי מיד וקראה בשמי.
לשוני דבקה לחיכי,.לא ידעתי נפשי, לחשתי את שמה, עטפתי אותה בחיבוק.
ומחשבותי נדדו 30 שנה לאחור.

הזמן....אמצע שנות השבעים,
מספר חודשים לפני גיוסי לצה"ל.

באותה תקופה סוג הבילוי של חברי ושלי היה מועדון חברים,
עם מוזיקה וריקודים.
מדי מוצא"ש נפגשנו במועדון, בילינו שתינו, רקדנו וניסינו מזלנו עם בנות.
באחד הערבים הבחנתי בקבוצה של חברים חדשים.
אחת הנערות משכה את תשומת ליבי,נערה יפה, חיוך מקסים, עיניים בורקות,
פשוט מושלמת. היא רדקה ופילרטטה עם החברים שהיו איתה בקבוצה.
ואני???
ישבתי בוהה לא הסרתי מבטי ממנה. כל הערב.
באחת ההזדמנויות פניתי לאחד מחבריה ושאלתי אם היא פנויה.
הבנתי שהיא אכן פנויה אך לא קלה להשגה.
וזו לה פעם ראשונה שיצאה לבלות.
בדרך כלל היא נשארת בבית עם אמא ולא יוצאת.
והפעם הצליחו לגרום לה לצאת מאחר וחל יום הולדת לאחת מחברותיה.
באותו הרגע גמלה החלטה בליבי שנערה זו תהיה שלי.
אכן...זו אהבה ממבט ראשון.

האם אצליח לכבוש את ליבה?
האם תתפתח אהבה גדולה?
האם משפחתה תסכים לקשר למרות שאני חילוני ומשפחתה מסורתית?
האם פער הגילאים יהווה מכשול וחוצץ?
והאם ניתן לחדש קשר לאחר שלושים שנות פרידה.
כל זאת בפרק הבא.....

.............נכתב ע"י סטנלי...........................