מלאכית שלי...ילדה מדהימה...
כיצד זה קרה....שמאיתנו נילקחת....
אין נחמה...ולא מרפא לכאב....
הכל בך היה כל כך מיוחד...
הלידה...הבגרות...היופי החיצוני...
ויותר מכך היה הפנימי....
אף שמך שניתן לך ביום לידתך...
גרם לא פעם להערה מהיכן בא...
יודעים זה כולנו..שמלאכים נמצאים בשמים....
אך אנחנו ידענו....ואף זכינו...אותך לצידנו...
לשנים כה מעטות...לכל הדעות....
קשה וכואב עם כל רגע שחולף....
הזמן אינו מרפא את החור שבלב...
מביטה את מעל...ואולי גם קורצת...
ומדמיינת לעצמי אותך אף קורנת...
קשה לי מאד להעלות על הכתב...
ולדבר עליך בזמן עבר...
מלאכית יפה שלי....מתגעגעת אליך כל כך.
לשיחה...ויכוח...חיוך...וחיזוק...
ושלא נשכח את הציניות...
יודעת כיצד היית רוצה שנמשיך לחייך...
ולרגע אותך לא נשכח לעדכן....
לידר שלי יפת המראה...
שמרי עלינו מעל ממרום...
הציקי לו מעט....שהרי את זה
את יודעת היטב לעשות.
שירפה מאיתנו...ויתן לנו לחיות.
ת,נ,צ,ב,ה.
נכתב על ידי
(^.^) סהרה (*.*), אישה בת 64 מרמת גן, בתאריך 29/01/2009
(סיפור זה נצפה 5,777 פעמים)
