הימים שחולפים...הלילות שבאים....
מלאי געגועים..מתעצמים וגוברים...
מצפה למילה...לאות או תגובה....
הגיע הרגע או אולי השעה...
כל יום שחולף...הגעגוע גובר...
הכאב מתעצם.....אינו מרפה ועוזב...
יבשו הדמעות...נותרו זכרונות...
אותן לא ניתן לנגב...ולמחות....
היה זה חולם או....אולי רק דמיון....
חלום שהתנפץ או דמיון מתפרץ....
נותרו שאלות ללא מענה....
הגיע היום שעליהם אענה????
הזכרונות שבלב...אינן כחלום...
מציאות שהפכה ...לחלום בלהות...
זה הגיע ...ובא....כברק בהבזק...
מותיר אחריו...כאב מתחזק...
ההריסות שהותיר.. מכאיבות להחריד...
ולדעת שהכאב ילווה לתמיד....
להתעורר...ליום ....ללא שום תקווה.....
לאסוף...לאגור.....הכוחות במהרה.
נכתב על ידי
(^.^) סהרה (*.*), אישה בת 63 מרמת גן, בתאריך 31/01/2009
(סיפור זה נצפה 5,503 פעמים)