כורעת ברך..על שפת הנהר..
ידה מושיטה...מבטה אל..ההר
לרוות צמאונה..שהרי אינה בחלום..
ישבה לה בדד..בצהרי היום..

צמאונה  כלל..לא רוותה..
שכן לא למים זכים..היא זקוקה..
משהו אחר...חסר שם כעת...
אולי הרעב..שם בפנים מכרסם...

הושיטה ידה..קטפה תאנה..
משום שחשה ..צביטה קלה..בבטנה..
למלא את .הריק ..שחשה כעת...
שוב הבינה מהר...שלא זה החסר..

נברה שם בפנים..ניסתה להבין...
את פשר הריקנות...שחשה פתאום...
שהרי..לא מים זכים..ואף לא תאנה...
מילאו החלל..שנוצר שם...אצלה..

ציפור חלפה..במעוף..לה מעל...
מעיפה מבט קל...ממשיכה לדרכה..
נותרה בודדה..עם עצמה..כתמיד
יבוא יום...ותמצא...בן זוג ..בעתיד