שוב פה אני.....אולי זה מקום מפלטי....
מעלה על הכתב....את שקשה להוציא מליבי....
בקול מספרת... בקול משתפת...
אך לא את כל .....הרהורי נבכי נשמתי....
מספרת עם.. חיוך....לא פעם אף צוחקת...
ואולי זו ....את שמנחה אותי..כך....
על הכתב....מעלה את....שנמצא שם....בפנים.
נוהגת אני ...כפי שרצית ....אותי לראות....
לעיתים....מחייכת...לא פעם אף צוחקת...
ואותך לשבריר של רגע....לצד...לא דוחקת.
את איתי, בכל צעד ופסע...בכל רגע נתון,
בשינה...ביקיצה....בכל מחשבה....
בעת התלבטות....אותך משתפת....
מהרהרת לעצמי...מה לי היית אומרת....
הכרנו אחת את השניה...כל נים...
ומה שזרם שם....בפנים.
ניהלנו שיחות....שיתפנו ב...הכל....
הכרת אותי יותר מכל...אדם אחר....
כפי שהכרתי אני...מיום לידתך...
בת לי היית...חברה...כפייה....
להיות איתך...זו היתה חוויה.....
דעתנית שכמותך....לא ויתרת לאחר....
אך לפני כן.....דרשת מעצמך....
יש  לכולנו  הרבה ...ממך ללמוד....
צעירה נטשת....לכל הדעות...

ת.נ.צ.ב.ה.

נכתב על ידי (^.^) סהרה (*.*), אישה בת 64 מרמת גן, בתאריך 06/02/2009
(סיפור זה נצפה 5,640 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]