בכל בוקר ...היא פוסעת...מתהלכת לאיטה.
חוצה את הכביש....לכיוון מחוז חפצה.
מבטים מושכת היא מכל.... עבר וכיוון.
שקועה בעולמה...מכונסת בעצמה.
לא ניתן להתעלם ממנה.
גם כשהיא נותרת בשתיקה....
בוחנת...בודקת....את שרוחש שם בליבה.
שואלת את עצמה...הגיע שקט לנפשה.
מושכת היא...תשומת לב לנקרא בדרכה.
לעיתים נשמעת לעברה גם הערה.
מסמיקה היא קלות.. משפילה מבטה.
ממשיכה לפסוע...וללכת לדרכה.
מה טמון שם בנפשה...או בהרגשתה.
לא נדע...לא נבין...מתרחקת לאיטה.
לא נותנת בה לגעת...מסתגרת בעצמה.
לא נדע....למה...מדוע....מתכנסת לעצמה.
נכתב על ידי
(^.^) סהרה (*.*), אישה בת 64 מרמת גן, בתאריך 31/01/2009
(סיפור זה נצפה 5,760 פעמים)
