את אמא חד הורית. נלחמת כבר שנים בהישרדות הפרטית שלך. מקצצת כמה שיכולה, בעיקר כדי להרים ראש מול הילדות.
מתי ישבת בבית קפה רגל על רגל, מלהגת ברומו של עולם לקרני שמש מפזזות?- פשפשי בזכרונך.
מתי קנית לך בגד חדש? – מזמן
מתי נפשת לאחרונה בצימר / מלון / חו"ל ? אולי כבר שנים , אולי אף פעם לא.
*
את עובדת משרה ורבע מול לקוחות. את נאמנה ומחייכת גם כשמתה מעייפות.
ובכל זאת לא מצליחה להתרומם לעצמאות כלכלית. את נעזרת בקרובים, את נעזרת בחברים, את לוקחת הלוואות מהבנק והלוואות גישור מקרן השתלמות ומרגישה שאת "נוגסת" בעתיד.
את עוברת לבית קטן יותר באזור מרכזי פחות, כדי לחסוך , אבל אז מעלים את תעריפי החשמל, המים, ולאחרונה גם את הארנונה, ושוב משבשים לך את רגעי הבטחון.
*
וכשגמרת לקצץ בהוצאות, את מנסה לבדוק איך אפשר ליזום עוד הכנסות.
ואז מתחילים החלומות : על עסק שרצית כל הזמן, על תענוגות היצירה, היית שם, ניסית כבר, ולא היה לך זמן אליו, ואולי שוב כדאי לנסות, אבל איך לעזאזל דוחסים עוד שעות עבודה בתוך עבודה, ליד עבודה, אחרי העבודה????
ואיך מנסים משהו לא בטוח, כשלא רוצים ולא יכולים לעזוב את המשכורת הבטוחה? הרי גם מנהל הבנק צריך להאכיל את ילדיו, ואני צריכה לרצות את מנהל הבנק, אחרת ייסגר החשבון.
*
אז מנסים בין לבין. ממשיכים לקוות, ויודעים שחוץ מזה כמעט ואין חיים. ומתפללים. לקצת הקלה.
ואתם עוד מתפלאים איך זה שלא נשאר זמן לאהבה..........
