אז, כשהכל היה כבר כמעט אבוד,
וכבר הפנית את גבך,
הושטתי לך את ידיי, ורציתי לזעוק :
"חכה....הנה אני...."
אך זה היה כבר מאוחר מידיי.
היום, כשאני רואה אותך לפעמים,
ידיי כה רוצות להיות מושטות לפנים,
ואני עוצרת בי תשוקה זו,
כדי שלא תראה, ולא תבין.
אך אני יודעת, שבתוכי,
בתוככי לבי,
הייתי רוצה שתבין,
אפילו אם לא תראה את ידיי מושטות,
שתבין,
אפילו כשעיניי יהיו עצומות.
נכתב על ידי
ila2008, אישה בת 60 מקרית שמונה, בתאריך 22/07/2008
(סיפור זה נצפה 3,559 פעמים)