המראת הפגישה הראשונה
התרגשות של התחלה
הבטחה לעתיד לא כואב.
*
היסחפות מטורפת כמו בסחרחרה
הסתובבות הראש
והלמות הלב.
*
פגישות חוזרות
בטעם של עוד
רצון לממש
צורך להתרגש.
*
לחישות ומלמולים
צחוקים וצלצולים
גניחות והרהורים
בקול רועם - זה מה יש.
*
מסתכנת במילה "אהבה"
שלא תהא חד צדדית, מקווה,
שתשלים את ערך התאווה.
*
וכשיורדת תדירות המפגשים
ונשארים רק עם ה ( מילים, מילים, מילים )
והיסוס של מעשים,
נגיעה של גוף,
פחות בנשמה,
מרגישה כמו מכורה
עם יסורי גמילה.
*
ואז עם הנחיתה,
שבד"כ לא רכה
ה"שלום ולא להתראות"
נאמר כבר בלחישה.
נכתב על ידי
ila2008, אישה בת 60 מקרית שמונה, בתאריך 14/07/2008
(סיפור זה נצפה 3,460 פעמים)