אתה מציץ לי בכרטיס ולא מוסיף מילה.
פעם אחר פעם, ואני תוהה האם ביישן הינך או משועמם .
האם זה בגלל שאתה רוצה שאני אפתח ראשונה, או בגלל שאינך זוכר שכבר הצצת בכרטיסי, ואתה מנסה לשחזר פרטים, או להבין האם יש כאן קייס מתאים ליחסים.
אתה מציץ לי בכרטיס, שוב ושוב, בלי להוסיף מילת נימוס, של בקר טוב או שבת שלום,
של מה נשמע או מה דעתך על שאלות הטריוויה, למשל.
ואני רוצה.
אני רוצה שנתחיל בסמול-טוק , גם אם זה רק כתיבה, כי דרך המילים אני מרגישה .
אני רוצה כמו פעם, כשאנשים היו כותבים מכתבים , ומספרים על רגשות ומעשים ( ערך המילה, והיום בעידן המחשב ההגעה מהירה ).
אני מחפשת סיעור מוחות, עוד לפני סיעור הגוף. את הענין של חילופי מילים, שנינויות קטנות, ריגוש והנאה במילה, עוד לפני הטלפון או הפגישה. מחפשת ענין משותף, משהו שיתן לי לבנות איתך לאט את הקשר, ויתרום לרצון להמשיך.
אני מאמינה במילה הכתובה, אני בוחרת לקרוא בין השורות אם אתה מתאים לי , ואם אתה סבלני מספיק כדי ללכת איתי צעד אחר צעד לבניית הקשר. אני מוצאת שמילה, גם אם רק כתובה, פותחת דרך לעולמות אחרים, שונים, כאלה שאולי לא הייתי פוגשת בסביבת חיי הנוכחיים ( הכרטיס שלי פתוח גם לנשים, וכבר יצרתי גם ידידות שלא לצרכי זוגיות עם כמוני, שלמשל כותבות )
אז לפעמים אני פונה, ומתאכזבת שאינך בראש שלי.
לפעמים אני עונה, ומוצאת עצמי לא מוכנה ל- "פגישה ספונטנית על הבקר?.... " (גם לא ראיתי תמונה )
ואז אני חוזרת לטריוויה.