אתה אוטיסט של אהבה.
כבר עוד מעט שנה עברה
וכל מה שהוצאת מפיך
זו הברה,
שעברה על פניי, ולא נשארה,
ועוד הברה.... ללא הבהרה,
ומילה לא ברורה
ומשפט לא גמור
והשארת אותי תוהה:
זה ממש לא ברור.
אתה אוטיסט של אהבה.
פעם פונה, פעם שותק,
פעם מפנה עורף, פעם מחבק.
פעם משתפך ברגשנות,
פעם מסתיר בביישנות.
וכשהושטתי יד מכוונת מצידי,
מנסה להדריך אותך בדרכי,
מנסה לגרום לך להבין אותי,
וגם לגרום לך
לגרום לי- להבין אותך,
מצאתי דלת פתוחה לרווחה,
אך איש אינו נמצא שם
בביתך,
בליבך.
נכתב על ידי
ila2008, אישה בת 60 מקרית שמונה, בתאריך 05/09/2008
(סיפור זה נצפה 3,740 פעמים)