אני נוסעת לעבר הזריחה
לעבר האופטימיות העולה.
אט מציצה היא- השמש
בבישנות,
מבין העננים
מחממת בעדינות.
אני פוסעת לעבר הזריחה,
ובלב מתרוננת אהבה חדשה.
אט מתקרבת אני
בסלחנות,
מבין החומות
פורצת במתינות.
והיום זה קרה.
התגלתה החוליה החסרה,
והסתערה
בנדיבות
ופתחה צוהר
לאהבה,
לחמימות.