זכרונות ירכיך , מקיפים אותי
קרים כמו ביום סופה,
לעומת זכרונות זכרותך החמה
במעשה האהבה,
זכר ליציאת מצריים הברה, הטהורה,
כמו בקיעת ים סוף
להוביל בחרבה.
זרות מעשיך
בליבוי התאווה,
בהשתוקקות המתמשכת
בלב הסערה,
מזכירים ומזקירים כל חלקה טובה
מתגברים על הבושה,
על העצירה,
ומשחררים את הגוף
באנחת רווחה.
נכתב על ידי
ila2008, אישה בת 60 מקרית שמונה, בתאריך 03/02/2009
(סיפור זה נצפה 3,695 פעמים)