מיתרי כיסופים

נמתחים בה ברדת ליל.

כנגן המכוון כינורו,

רגע לפני עלייתו לבמה,

כחייל המחמש כלי נשקו

רגע לפני עלייתו למשמר.

היא ישנה עכשיו

חולמת אותו, אותה,

מציירים אהבה.

בנקודות, בישרים,

בטבעות תשוקה.

מבקשת לעצמה

לרקוד על רצפת

לבבו, בחדרו, בתוכו.

שינגן לה את תקליט תשוקתו

כשמחט גופו

על צירה תיסוב

ואת אהבתה תערום.

היא אותו מבקשת,

שבזרועותיו יעטפה,

עד שתפתח לפניו

סגור ליבה ותקבלו

במבואות תשוקתה.

פעם הייתה קודרת

ובאין אהוב לצדה, סוערת.

כשמחט גופה אט נגמרת,

חורקת, כואבת.

עכשיו היא שלו,

רוקדת לו אהבתה,

בשבילו.