כשהשנה הולכת ומזדקנת

והשמש מכירה בעצבותה

הימים לובשים קדרותם

ורוח החורף עוטפת קרירותה.

צפיתי בציפורים במסעם דרומה,

כשחצו את שמי הסתיו

ואחד אחר השני נעלמו מאופקי,

הלוואי ויכולתי לעוף לצידם.

כמו עץ מלבלב באת אלי לאהבני

ועכשיו כמו עלים שעפים ברוח נשפת בי,

דרך עמק הסתיו החורפי, בו נסללו דרכינו.

העלים נושרים ואינם מפריעים.

גשם רך טופף על עיני,

כאילו מסתיר את דמעתי המיותמת

כך שחיי יהיו לנצח - סתיו.