שחור, לבן, חום, ירוק
צבעים של לטאת הפחד.
כזו שמביטה, מבעד לקרעי
סדרי העדיפויות.
היא שולחת לשון חדה,
שורקת איום כשחולפת באוויר,
מזכירה את צלילי שוט הגעגועים,
את רעם המחסור,
כאבי חוסר הסיפוק,
ורסיס האכזבה.
אור חודר בין הסדקים,
מפזר אבק וקורי עכביש
מעל מנגנוני האהבה החלודים,
ממריץ את מנגנוני האהבה.
להפיג מליבו הדמעה
ולהחיש בו תקווה חדשה.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 04/04/2012
(סיפור זה נצפה 1,831 פעמים)
