יצאתי את ביתנו
והטל שהביא עימו הרוח, פיזר שלוליות
על שפת המדרכה .
מטיילת ביניהן.
מחפשת בתוכן
את אהבתי האבודה
שצנחה לה
משמלת החיים.
ניסיתי להרים
את דמעתי התועה.
להשיבה אל בין ריסיי,
להצמידה לעיניי הבוכיות.
לשחרר אותה,
שתזרום,
תזרום
ותזרום
לתוך מבוכי
הזכרון.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 12/03/2012
(סיפור זה נצפה 1,734 פעמים)
