הוא יושב לו למעלה, כמולך על עולם
מושך בחוטיו בהמון האדם
הוא מזרים ערוצים בוואדיות מוריקים
מלבין הרים בשפעה של שלגים
לאחד הוא יתן עולם ומלואו
לאחר יחסיר ולו בשל החלטתו.
היושב במרומים, עושה בנו כבשלו
לא ישאל אי מתי ואם בכלל נתבקש
הוא מושך בחוטים, בכל יום כל הזמן
בחיה, באדם, מבלי להקשיב וזאת מזמן
לכמיהה, לתשוקה, לסתם רצונות.
עולם בהווייתו נוהג וכלל אין הוא שואל
פשוט כך לנגינת חלילו מתגלגל.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 10/03/2012
(סיפור זה נצפה 1,855 פעמים)
