מנסה לחסל תוגה לרגעים, לעולמים.

לוקחת שאיפה של האסור/מותר שלי.

איתו מתרפקת למקצבים אחרים

כשנשאבת לשנת לילה קצרה.

סוחף אותי איתו מתחילתו עד רגע היקיצה.

בלהט תוחם בכנפיים צבעוניות

את בריאתי מחדש אליך, איתך.

אורגת שמלת טלאים לבנה על ביזיונות גווני.

הם אחוזים זה בזה, אורגים זו בזו

טלאים של יגון ותשוקה

וטלאי אחד נשי של רכות מתוקה.

כעוף החול שחר קיומי מפציע.

משיב בי נפש שוקקת.

איתה מבלי שוב הולכת

אל תוככי נפשך,

אל שדות אהבתך,

אל הגבר הגאה שבך.