לרגע אחד בחייו
היא באה אליו
באצבעות כף ידה
הקישה על רוגע ליבו.

הוא, לקראתה פתח
כל דלתותיו.
מראש ועד קצות אצבעותיו.
כמשוגע נסחף בסערה
אחר הגורל שלה.

היא, לחשה לו רצונותיה
נתנה לו לצוף במעיין דמעותיה.
אשר בין סדקי אצבעותיו חלחלו
וחדרו עמוק בבשרו.

באדמתו הילכה כקדושה.
היא ידעה, היא לו נקודת תורפה.
כשטיילו באדמת חלומו
פגשו עצים חבוקים,
ראו כיצד שיחים אוהבים.

עכשיו, כפרפר פרשה כנף
ונישאה בגלי הרוח השורקת
מעולם הדמיון למציאות ההורגת.

הוא, נותר מאחור
בעולם הזיכרונות
המתנפצים כגל אלי חוף
ומשאירים בכל פעם עקבה
על רגעים שפעם ידע.

והיא, ה-תשוב לחיקו,
התלחש לגלים אהבתה,
התרפא צלקות שבבשרו נולדו.
זאת לעולם לא נדע.