בין קדרות וחשכה בין עולמות זולגים,
המפזרים חלקיקים עוד רגע ומתרסקים.
רגע שלא ארצה לזכור בשגרה מוזרה שכזו.

הבריחה מרגישה כאם הניצחונות
גם אם היא ההפסד הצורב ביותר.
בין החושך וכל השאר, נפלו מחסומים
בגלל מי שאני, מי שאתה העיוור.

רחשי העולם הם רקע מסמם.
מבריחים עוד דאגה אחת אל הלב.
שמא קריאת התרנגול עם שחר
מבטיחה עוד תבוסה קשה במיוחד.

כי לא, לא לי לברוח ללא שוב.
כבר ידעתי את עיוורון הרגע.
כבר ראו שוב עיניי אחריו.
יהיה אשר יהיה.
יקרה אשר יקרה.

מנגינת הלב מדממת אמת.
עוד יום הזומם תחבולות.
שוב מקים מחסומים,
אל חרדות הלב הטהור שנדם.