תחת כנפי השכינה,
כשהסהר זהר בצבעו,
נעטפה בכסות שקופה
רקדה למולו, לאורו.
בקצב הרוח שמלתה מתהדרת.
עולה , יורדת, סובבת.
את עצמה בשבילו היא רוקדת.