אני רוצה, שתסתכל אלי מהמקום 
בו אתה נמצא, אל תזוז 
כי רוצה שתרגיש 
כיצד ידי מלטפת 
לחייך, נוגעת בריחוף 
על אוזנך, כל פניך. 

אתה יודע כמה יכולה 
אני להיות למולך 
כל כולך מבלי 
שתניד אפילו עףעף.

אתה יודע, נכון 
אני לא עוזבת, אבל 
אני שונה מכל אלה, 
אני צד אחר המעט שבמעט, 
הצד שיודע כיצד 
למיין, לדלל ולזקק. 

אם היה בך האומץ 
לצאת מעורך, 
מתוך העיקשות 
הזו שלך, 
לחוש ולו פעם אחת 
את היותך בחיים, 
הייתי יוצאת אליך. 

יוצאת איתך לאודיסיאה 
שם היית מביט מלמעלה, 
צופה בעצמך גם מן הצד, 
מחוץ למה שידעת 
ולומד שפה אחרת, חדשה, 
שתלמד אותך לקרוא אותי. 

כך לא אענה לך בשתיקה 
אהיה איתך, שלך.