בלילה קר וחשוך 
כשאף מילה ידעתי, 
טעם אהבה לא טעמתי, 
גם ללא מחשבה שאהבתי, 
מוקפת בזעקות שלא נזעקו במועדן. 

זרימה של התנפצויות, 
כמו חיים בין נפילות, 
כמו אבנים שבורות 
המזכירות אהבה. 
אז מדוע צדפי הים 
מריחים תמיד כמו פרידה? 

בלילה חשבתי כי נשמתי, 
אך היה זה רק ערפיח עבה 
של חלום אסור, 
או אולי מחנק 
שהביא עימו חלון סגור. 

מאותו ליל, 
רסיסים נאספו מאליהם. 
פיסה ועוד פיסה, 
לכדי פלא שלם. 
והדרך עוד פתוחה, 
גם אם מרוצפת בעיקשות 
במדרכה של אבנים שבורות.