אל מול ים יושבת
רוח בעוצמה מנשבת סערה כחולה מכה
על סלע מרבצי
בכל גל המתנפץ אל חוף
מצפה כי ממנו תעלה
אך את זאת לא אדע
כי הגל שינה יעדו.

את מילות אהבתי
כתבתי לך על החול
בא הגל ושטף הכל
אצבע אלוהים מרחפת מעל
אך אין היא מביאה לי מרגוע.

יושבת בין סלעים
על חופו של כחול גועש.
סוערת עם כל משב רוח
ומחכה.

היעלה אהובי מן הגלים
אלי ויקח?

לעולם לא אדע,
כי אל מחוזות דמיון הפלגתי
ושם לא היית אתה.
רק אני לבדי
בלי מושיע,
בלי אתה!
לבדי חותרת אל חוף
ובאפיסת כוחות מגיעה,
נופלת שדודה
על חופי אהבתך.