אני, בדיה מהלכת בין חלומות
על פרקי זמן של עשר שנים ויותר.
יובלות מדממת אהבה.
מחלפותיי בלים מעייפות,
מקור הבדידות שאחזה בהם שנים.
אתה נווד בין אהבה אחת לאחרת.
איך תשכיל לשאת עברה הדואב,
איך תאגור אחת לאחת פרודותיה?
הלך היית ולעולם תהא
מטייל בין עולמות, רואה נסתרות.
אך את ארלקינו שגנב לך את ההצגה
לא ראית מעולם בדמיונך.
גם כשההולנדי המעופף היכה בי
דן ימיי לנצח נצחים,
צבע דמותי ככחול הים.
נותרתי מגששת בחושך הנצחי,
אחר קציר השיבולים שאל המים היטלת,
אך גופי לאה מימי נדודי,
בין גלים מיטלטלת, מתנפצת, מתפוגגת.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 11/06/2012
(סיפור זה נצפה 2,159 פעמים)
