זה מתקצר,
עם כל אמירה שלך,
עם כל יללת געגועיי
הבוקעת מיתריי אליך.
זה מתקצר,
עם כל מילה היוצאת
משפתיך ומתבדרת
על פלגי מים אלי.
חודרת לתוכי וטוענת בי
את מלוא עוצמות הנפש,
את לבי את כל כולי,
אליך.
זה מתקצר,
כשמושך כמו
בחוט ובקצהו דלי,
גדוש ברגשותיך
המגוללים כל
חלל בתוכי
ומרווים צימאוני.
זה מתקצר,
לנקודת האפס
לרגע בו נתאחד.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 02/05/2012
(סיפור זה נצפה 1,861 פעמים)
