אבק נישא ברוח
מטייל חשוף, עירום.
תחת עינו הבוחנת
של פעור פה ואוזניים.
הוא יושב שם למעלה
מקשיב, מביט
בהתנהגות האבק
הנישא במ?ש?בים.
שלהבת בחום בוערת
משתקפת בחלון הנשמה
למול עיניו היא רוקדת.
עד כי הולך לאיבוד
בנבכי הדממה.
היא יכולה לו,
כדמות שקופה
למולו מחוללת
את טנגו האהבה.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 24/02/2012
(סיפור זה נצפה 1,711 פעמים)
