לא מצליחה להבין מדוע
רחקת ממני כמו שנות דור.
בפעמים שהיית לצידי,
כשהסתכלת עמוק לעיניי
לא פגשת שם אהבתי?
לא ראית כי שלך אני ורק אני.
הפעמים בהם חלקנו יצוענו
בשקט תהומי, שם בפינה
הכי אינטימית, שלך ושלי.
לו היית מחבק אותי
ולא מתרחק אל קצה המיטה,
היית חש את האנרגיות המתחוללות בי,
את הזרמים המסחררים ואת שכרון החושים.
גם כשהיינו כל כך בשקט,
לו היית, רק לרגע, מקשיב
לשתיקה שהייתה שלי
בטוחה אני כי כן
היית מגלה שם אהבה.
היית רואה מה גודלה
כיצד היא פרוסה בתוכי, חוצה
אותי לאורך ולרוחב.
איך לא ראית שהאמת ניצבת למולך,
ובחרת לומר כי השקר הוא זה
שעטף כל כולי.
אולי כל זאת בגלל, שאתה,
האדם הגאה שבך,
רק צריך היית לשלוח יד ולגעת.
לחוש את אותם המקומות המצפים לבואך.
ללמוד את אותם הרצונות החבויים בי.
וודאי היית רואה את האמת לאמיתה
ולא לחשוב, אפילו לרגע, שאני
בכלל כאן מיותרת.
לא אינני משקרת,
מעולם לא עשיתי זאת
ובטח שלא אעשה.
זו אני ורק אני
שאת הסולו כאן
כל כך כואבת.
נכתב על ידי
גלתיאה, אישה בת 63 מאילון, בתאריך 14/04/2012
(סיפור זה נצפה 1,744 פעמים)
